08-9211506    

הבית של עופר ויעל- כיתה מיוחדת לנוער מהספקטרום האוטיסטי

 

בחוות המרחב הפתוח בכפר שמואל, חוות רכיבה מהגדולות בארץ בהנהלת ד"ר עופר קומורובסקי, פועלת מזה שנה וחצי כיתת לימוד מיוחדת ל- 10 נערים ונערות  בגילאי העשרה מהרצף האוטיסטי,ברמת תפקוד משתנה, כולם בעלי קושי ביטוי וורבלי ורובם אינם מדברים כלל.

לאחר שנים של בידוד חברתי ותסכול מחוסר היכולת לתקשר עם הסביבה הם סוף סוף מצליחים להביע את עצמם מילולית באמצעות הקלדה במחשב ,ליצור קשרים חברתיים ולגלות לנו טפח מעולמם הפנימי העשיר,מרגשותיהם,מהצורך שלהם בקשרים חברתיים ומתבונתם הגבוהה.

הבעה דרך הקלדה למי שאינו ורבאלי והיה מוגדר בתפקוד נמוך הביטוי העצמי של אנשים על רצף האוטיזם שאינם וורבאלים,דרך הכתיבה וההקלדה במחשב  - הוא תחום חדש יחסית, אשר הולך ומתפתח בעשור האחרון וצובר תאוצה בעיקר בעקבות הסיפור של הילד ההודי טיטו והספר שפורסם בעקבותיו "בן מוזר".

הקשר הישראלי לנושא הוא דרך חוקר המוח ד"ר יורם בונה,הקשור ומעורב בחקר המוח בקרב אוטיסטים והיווה חלק מהצוות הרפואי שחקר את המקרים המדוברים בארצות הברית ואשר תוארו בספר "בן מוזר" על טיטו ודוב  ובספרido in autismland   על עידו.

אותם נערים ברצף האוטיסטי, אשר היוו את קבוצת המחקר בארצות הברית ואשר ענו לשאלות החוקרים, תלו את עיקר הקושי שלהם ביצירת פעולה ראשונית.

כלומר – אם למשל יהיה לנער האוטיסט קר ויניחו לידו סוודר, הוא לא יהיה מסוגל לקחת אותו וללבוש אותו – אף על פי שהוא מודע לעובדה שקר לו ושהסוודר עשוי לחמם אותו.

או למשל, אם מבקשים ממנו להצביע על תמונה מסויימת, כגון סוס, היד שלו תישלח דווקא אל עבר תמונת הכלב, אף על פי שהוא יודע מה זה סוס ורוצה להצביע עליו.

קל להבין את התיסכול שחש הילדעל הרצף האוטיסטי, את חוסר האונים שלו, את תחושת הכישלון וההימנעות שבאה בעקבותיה.

החוקרים מכנים זאת כקושי ב"איתחול", שמשמעותו חוסר היכולת לגרום לשרירים להתחיל לנוע ולבצע פעולה, למרות קיום המודעוּת בנוגע אליה.

במילים אחרות, קיים סוג של נתק במוח בין ההבנה והרצון לבצע פעולה לבין היכולת לגרום לה לקרות, וזה לדעת החוקרים, מהווה את אחד הגורמים המרכזיים לתיפקוד נמוך בקרב אוטיסטים שאינו קשור כלל לאינטלגנציה.

באופן מפתיע, מבלי שתכיר עובדות אלו – הצליחה הגב'יעל כהןבעלת תואר שני בטיפול בתנועה המטפלת בילדים אוטיסטים, מזה 20 שנה לפתח שיטה משלה ללמד ילדים ונערים אוטיסטים שאינם וורבאלים להקליד ולתקשר . יעל הגיעה בשיטתה זו לתוצאות מדהימות, שמשמעותן  שינוי דרמטי בחיי המטופלים  ומשפחותיהם אבל בעקר סיכוי לפריצת דרך עבור אלפי ילדים אשר המערכת בחוסר היכולת שלה הגדירה אותם בתפקוד נמוך וגזרה עליהם חיים של תיסכול ושממון.

הגב יעל כהן, המלמדת את הנערים לכתוב ולקרוא באמצעות הקלדה במחשב, מסייעת להם לאתחל את הפעולה של שליחת היד למקלדת ועוזרת להם לפגוש את האות המתאימה.להערכתה, חלק גדול ממי שמגיע אליה רכש את יסודות הקריאה והכתיבה עוד לפני השיעורים שלה, אבל היא זאת שמכוונת ומדריכה אותם להתגבר על בעיית ה"איתחול" . נראה שהמחשב וההקלדה, ובעיקר גישתה של יעל, הם שדה פעולה, המקל על האיתחול ומוביל ליצירת פעולה אפקטיבית ולתוצאות, אבל לא רק האיתחול משתקף בהקלדה. יעל מלמדת את הילדים להביע את עצמם כל אחד בדרכו הייחודית והאישית. דרך הכתיבה הילד משתחרר ופורק מטענים של תסכול וכאב. יעל מראה לנערים ולילדים שהיא רואה את אישיותםולא את האוטיזם, שהיא נפעמת מהאנטלגנציה שלהם, ובכך היא גורמת להם להאמין שכדאי להתאמץ ולהקליד, ובכך לנפץ את הסטיגמה שכולאת אותם.ולא רק להם החיים משתנים כל הסביבה הקרובה שהיתה שותפה לאותו תיסכול זוכה להכיר לתקשר להבין את בן המשפחה החדש.

"המרחב הפתוח" חווה טיפולית ובית חם לילדי ובוגרי הרצף האוטיסטי

חוות המרחב הפתוח בכפר שמואל מתמחה מזה 15 שנה בטיפול באנשים וילדים מכל הרצף האוטיסטי בשיטה ייחודית, המבוססת מצד אחד על חיבור עם העוצמות של הסוס ומצד שני על יצירת מרחב פעילות ותקשורת  בתוך קהילה יחודית שמכילה ומקבלת את האוטיסט כמו שהוא .  לומדת לראות  מעבר להגדרות התפקוד הסטנדרטיות ובכך מאפשרת  להם  להראות את היכולות האמתיות .מאות ילדים ובוגרים מטופלים בחווה ועוברים בה תהליך של למידה העצמה וגילוי הם  מקבלים את הבטחון שרואים אותם ולא את האוטיזם והם לומדים להאמין שאפשר להפתח לסביבה ולחיות בכבוד ובהגשמה מלאה גם כאוטיסט.ואנחנו האנשים הרגילים מגלים כמה הרבה יש לנו ללמוד מהחברים האוטיסטים שלנו.

בחוות המרחב הפתוח החיבור המיוחד בין הסוס לילד והתנועה על גבי הסוס, מאפשרים לילד האוטיסט לייצר את הרגע הזה, שבו הוא מתחיל את הפעולה שהיה מודע לה, אבל לא היה מסוגל עד כה לבצעה.

כביכול אותו מנגנון שעד כה עצר את הילד ומנע את ה"אתחול" – משתחרר ונפתח, והתחושות בעקבות כך הן עילאיות. קשה לתפוס מה זה עושה לסביבה ולילד ואיזה שינוי זה מביא אתו באמונה של הילד ושל הסובבים אותו ביכולותיו ובתפיסת הדימוי העצמי שלו.

דוגמה קטנה לכך היא למשל פעולת הרמת הידיים בזמן הרכיבה. פעולה לכאורה כל כך פשוטה – אבל כל כך קשה לילדים על הרצף האוטיסטי.לרוב לצערנו, חוסר ביצוע הפעולה מתפרש כחוסר הבנה, או גרוע מכך – כבעיה שכלית.

אולם כשבזמן שיעור רכיבה הילד האוטיסט מצליח לבצע את הפעולה– נוצר כאן מהפך תפיסתי ופסיכולוגי עמוק, המשפיע על כל הגורמים: הילד עצמו, המשפחה הסובבת אותו ואנשי צוות המערך הטיפולי.כולם ביחד מתחילים להאמין בקיומו של משהוא אחר גבוה ונורמלי מבחינת ההבנה וזה גורם לנו גם להרים את רף המטרות והצפיות וגם ללמוד להתבונן אחרת כדי לזהות הצלחות.לרוב אנחנו נעשים עדינים יותר וצריכים לפתח את הרגישות בכדי להצליח לראות את התוצאות.

בהמשך זה מתבטא בלקיחת המושכות ובהכוונה של הסוס, מה שמהווה סמליות מדהימה של לקיחת מושכות החיים לידיים.

שילוב שתי השיטות הטיפוליות כמפתח להצלחה

הדמיון הרב בין שתי השיטות שיטת ההקלדה ושיטת המרחב הפתוח ברכיבה- הביא לשיתוף פעולה בין הד"ר קומורובסקי לבין הגב' יעל כהן.שתי השיטות מבוססות על אותה גישה ויכולת לראות את האדם מעבר לבעיה שתי הגישות מזהות את היכולות הסמויות ושתי השיטות מאתגרות ומציבו ת בפני האוטיסט מטרות שמותאמות לאנשים נורמטיביים ולא לבעלי תפקוד נמוך.

בראותם את הפוטנציאל ביצירת פורמט משולב,נולד פרויקט "הבית של יעל", שמטרתו למנף את יתרונות שתי השיטותהטיפוליות לכדי תכנית שלמה ומרוכזת.המחשבה היתה, שפעילות הרכיבה בחווה והקשר עם הסוס יעצימו את יכולת ההקלדה, והכתיבה עצמה תשפר את התקשורת ואת המיומנויות האישיות והבינאישיות.

בחושיהם הטיפוליים ובראייתם הרחבה קיוו קומורובסקי וכהן ליצירת קבוצה חברתית, אך ללא ידיעה ברורה לאן זה עשוי להוביל.

כיום, שנה וחצי מאז תחילת הפרויקט, יכולים מוביליו לומר בבטחון מלא ובגאווה, כי הוא עלה על כל הציפיות. השילוב של שני מרחבי הפעילות השונים מעצים את הילד האוטיסט.  מצד אחד המרחב החיצוני: הטבע, הסוסים ובעלי החיים,ומצד שני–המרחב הפנימי: כיתת הלימוד האינטימית וההקלדההעצמית,תורמים ומחזקים אלו את אלו.

התרומה המשמעותית ביותר והמפתיעה ביותר הייתה סביב הפן החברתי . במשך זמן קצר נוצרו חברויות והתפתחה דינמיקה קבוצתית מיוחדת שהתאפשרה בזכות ההקלדה המשותפת, ואשר התבטאה גם על מגרש הרכיבה: הילדים סייעו זה לזה בהתמודדות עם הפחד, שיתפו זה את זה בחוויותיהם וערכו דיונים חברתיים וערכיים.

מה שאנו יודעים היום בזכות הנערים האלו  שעד היום הקביעה של יכולות תפקוד נעשתה על ידי העיניים שלנו שממש לא רואות מה שצריך.פספסנו את כל הילדים האלה שלכאורה לא משתפים פעולה וקטלגנו אותם כנמוכים ומכאן גזרנו את כל ההתנהלות מולם . התכנים וסוג הפעילות שנותנים להם היא הרבה מתחת ליכולתם מהשמוביל לשעמום ולכעס אובדן האמונה  במורים ובעצם בכולנו חוסר שתוף פעולה שעוד יות מרע את מצבם ועוד יותר מוותרים עליהם .

המסר החדש מדבר על ידיעה ברורה שיש יכולות ומשם עובדים ואלו האתגרים והיעדים שמציבים,ההצלחות ושתוף הפעולה יבואו ואנו ממשיכים ברמת התכנים הגבוהה הזאת . לשמחתנו שיתוף הפעולה והתוצאות הגבוהות "הניסים" מגיעים.

מטרת מובילי פרויקט "הבית של יעל" היא להמשיך ולסייע באמצעותו לילדים ובני נוער על רצף האוטיזם ולקחת חלק משמעותי בבניית עתידם תוך שיפור מתמיד של בטחונם העצמי, דימויים העצמי ודרך הסתכלותם על הסביבה. הפרויקט ימשיך להוות עבורם מסגרת חברתית תומכת מצד אחד וחופש בחירה אישית מנגד, אשר יספקו להם תחושת מימוש עצמי ויאפשרו להם להגשים את שאיפותיהם בתחומי החיים השונים.