08-9211506    

שלום,

טל קופצת סיפור אישי

 

קוראים לי טל, אני בת 16, התחלתי לרכב בגיל 12 ומאז אני מבלה שלוש פעמים בשבוע, רוב היום, בחווה שלי- חוות המרחב הפתוח,

שם אני רוכבת ומטפלת בסוס שלי שוקולד.

לפני שנתיים התחלתי להשתתף בתחרויות של קפיצות ראווה, בתחרויות האלו הרוכב והסוס קופצים מעל מסלול מכשולים,

כשהמטרה היא לעשות את זה בזמן המהיר ביותר וכמובן מבלי להפיל את הקורות.


כדי להתאמן לקראת התחרויות אני רוכבת לבדי פעמיים בשבוע, בזמן הזה אני מתרגלת עבודת קרקע, בה אני דואגת לעבוד על הגמישות, שרירים וסיבולת של הסוס, ופעם אחת בשבוע יש לי שיעור קפיצות עם המאמנת שלי (קרן הלפרין), במהלך השיעור אנחנו דואגים לקפוץ את הגבהים בהם אנו מתחרים, ללמוד לשלוט בסוס במסלול מכשולים מורכב ופשוט, ולפעמים גם על היציבות של הרוכב על הסוס. השיעורים קשים אבל בסופו של דבר אם יש שיעור מעולה אני יוצאת עם חיוך עד לסוף היום ואם לא אז למדתי משהו חדש שאני צריכה לתקן.

במהלך עונת התחרויות שמתקיימת בין חודשי אוקטובר למאי, הרכיבות יותר אינטנסיביות כדי שנהיה מוכנים, הרוכב והסוס יחדיו.
התחרויות לרוב מתקיימות כפעמיים בחודש, בימי שבת מהבוקר ועד הערב, עד כמה שהימים האלו ארוכים, אני מוקפת רוכבים וחברים שבאים איתי מאותה החווה. אנחנו עוזרים אחד לשני ובמקרים מסוימים מורידים את הלחץ.

בשבועות של תחרויות, אנחנו דואגים לקפוץ את גובה המסלול בו נתחרה, ויום לפני התחרות מתחילות ההכנות.
אני מגיעה מיד אחרי הלימודים ועד שעות הערב המאוחרות, לרכב, לטפל ולהכין.
אחרי הרכיבה מגיע החלק הארוך, שבו אנחנו צריכים לשטוף את הסוס, לדאוג שאין כתמים מלוכלכים, הפרסות נקיות ומבריקות, והסימנים הלבנים מבריקים. ולמרות זאת לא גמרנו, אנחנו מתחילים להכין את הציוד ולנקות אותו, והחלק הכי קשה בכל הסיפור זה לבחור את השמיכה איתה נתחרה
;)

ככל שהרמה גדלה ככה גם המסלולים נהיים קשים יותר, אני הולכת את המסלול עם המדריכה שלי לפני המקצה, פעם, פעמיים, שלוש כמה שצריך עד שנזכור את המסלול. עולה על הסוס ומתחממת. כשעולים לזירה יש לחץ כלשהו, האווירה משתנה, גם לרוכב וגם לסוס, אבל זאת לא אווירה רעה, זאת אווירה של התרגשות, ומרגע צלצול הפעמון זה רק אני והסוס, כל מה שקורה מסביב כבר לא משנה. ובסופו של דבר אם לקחת מקום או רכבת לא טוב, יש מי שיעודד אותך.

להיות רוכבת מתחרה גוזל ממני הרבה זמן מהשבוע ולכן אני צריכה לסדר הכל כך שיסתדר עם הלימודים והחוגים. וזהו החלק הקשה, אני צריכה לדעת מתי לוותר על יום בחווה ולהשקיע בלימודים, ומתי לוותר על חוג בשביל לעשות שיעור רכיבה כי יש תחרות מתקרבת, אני צריכה להתפשר ולוותר על דברים רבים אבל בסופו של דבר אני עושה את מה שאני אוהבת ונהנת מזה, אני מוקפת חברים וסוסים, החווה היא כמו בית שני, בסה"כ אני באה בשביל יותר מלרכוב, אני באה בשביל לפגוש את שוקולד, בשביל המדריכים ובשביל החברים.

סיפור אישי טל